עין בוקק מחדש

החזון מציע לדמיין את עין בוקק לא כרצועה של מלונות מנותקים, אלא כעיירה אמיתית: הליכתית, מוצלת, אינטימית ויפה. לאורך חוף ים המלח נבנה מרקם עירוני נמוך ורציף של טיילות, חצרות, בתי קפה, מלונות בוטיק, מגורים, מרחצאות, ספא וכיכרות ציבוריות מוצלות.

השפה האדריכלית נשענת על חומריות מקומית ומדברית: אבן חול, אדמה מהודקת, אדובה, טיח מינרלי, עץ, פרגולות, קירות עבים ופתחים עמוקים. המבנים אינם “מודרניים” במובן הגנרי, אלא שייכים למקום — חמים, כבדים, מוצלים, מחוספסים במידה הנכונה, ומותאמים לאור ולחום של ים המלח.

העיירה יורדת בעדינות מן המדבר אל המים, פותחת מבטים אל ים המלח והרי מואב, ומייצרת מרחבים ציבוריים שאפשר באמת לשהות בהם: רחובות צרים ומוצלים, חצרות פנימיות, כיכרות ערב, טיילת חוף, גינות מדבריות ומעברים אינטימיים בין מגורים, תיירות ומסחר.

עין בוקק יכולה להפוך ממוקד נופש מנותק לעירוניות מדברית ישראלית חדשה: נמוכה, צפופה, הליכתית, יפה, אקלימית ושייכת למקום.

עקרונות מובילים:

צפיפות נמוכת־קומה. חומריות מקומית. רחובות מוצלים. עירוב שימושים. צמחייה מדברית. חיים ציבוריים על שפת המים. אדריכלות ששייכת לים המלח.